צדק חברתי במועדון הנעורים או למה לצאת לגיוס* המשותף?

מטרות:

  1. יצירת מוטיבציה להתפרנסות משותפת
  2. "צדק חברתי במועדון הנעורים" בחינת קשיים ואתגרים ביישום

מומלץ! עיינו בחוברת "שווים" בנשוא עבדות בני נוער:

למדריך: בקיץ 2011 סיסמא אחת התנשאה מעל כולן "העם רוצה צדק חברתי!"  תחת סיסמא זו יצאו המונים לרחובות במגמה לשנות את האופן בו אנו תופשים את היחסים החברתיים שלנו בחברה.

שאלת ה"צדק החברתי" הופכת משאלה תיאורטית לשאלה מעשית מאוד כאשר ישנם פערים בתוך מועדון הנעורים. פערים אלה יתבטאו במגוון אופנים, מהאופן בו חניכים מתלבשים ועד היכולת של חניכים לצאת לטיולים.
גם בקיבוץ השיתופי, בו לכאורה אין פערים, הנושא הזה לא תמיד מדובר, וגם כאן יש שאלות כמו אם לעבוד בשביל השעות שלי (לרישיון, לפולין) או לעבוד בשביל חופש גדול מושקע.

כמובן שאופי הפער משתנה בהתאם לאופי הקהילה, ולכן חשוב לקחת את ההצעה ולהתאים אותה למצב במועדון שלכם.
חשוב לשים אליו לב שהנושא רגיש, ולכן יש קושי לדבר עליו באופן ישיר. כאן נציע מספר דרכי התמודדות עם מצב זה.

בהצלחה

*גיוס= עבודה מאורגנת שעושים ביחד על מנת להשיג דבר מסוים (שולחן סנוקר, טיסה לפולין) או כחלק ממחוייבות קהילתית.
המושג הוא מושג קיבוצי, אבל הרעיון יכול לשמש למדריכים בכל רחבי המגזר הכפרי

מהלך:

1. משחק פתיחה: לבחירתך

2. בניית חופש א':

מחלקים את החניכים לשישיות, כל שישייה מתפקדת כמועדון נעורים בפני עצמו, לכל קבוצה נותנים לוח שנה ריק (נספח 1) ומחירון של פעילויות לחופש (נספח 2) ולכל חניך נותנים סכום כסף (נספח 3) במעטפה ו10,000 ₪ שהקיבוץ נותן לכל הקבוצה כקבוצה. אומרים לכל קבוצה שהיא צריכה לבנות לעצמה תוכנית לחופש באמצעים שעומדים לרשותה, כלומר, החניכים יכולים "לקנות" מהמדריך פעילויות (נספח 4) בהתאם למה שרשום במחירון. ולשבץ אותם בתוך לוח השנה. החניכים יכולים לעשות שימוש בכסף ה"ציבורי-קיבוצי" או בכספם שלהם.

לאחר שכל קבוצה מסיימת (עדיף לחדול לפני שזה מתחיל להימרח) שואלים:

  • איזה חופש יצא לכל אחד? (כל קבוצה מראה ומסבירה)
  • לפי מה החלטתם מה אתם "קונים"?
  • באיזה אופן השתמשתם בכסף ה"פרטי"? כולם שמו את כל מה שיש להם? מתי הפסקתם?
  • מה הדבר הנכון לעשות לפי דעתכם?

* במידה ונראה לכם שלא תהיה להם בעיה לשים את הכסף הפרטי, חשוב להסביר שכסף שלא יוצא על פעילויות של הקיבוץ יכול לצאת על בילויים פרטיים (כמו שזה במציאות) וניתן גם לצ'פר באמצעות כיבודים שמדמים פעילויות\ בילויים כדי שיהיה יותר מאתגר לחניכים

בניית חופש ב':

המשימה שקיבלתם מדמה מציאות, במציאות אין מספיק כסף לכל הדברים שהיינו רוצים, ואז צריך להחליט ביחד כמה כסף "פרטי " לשים. האם יש אופציה אחרת?
– כל קבוצה צריכה לחשוב על דרכים אחרות, רצוי "שיתופיות" לגייס כסף (רעיונות בנספח 4)
– כל קבוצה מציגה את הרעיונות עליהם היא חשבה
– בהתאם לאפשרויות הקיימות שואלים:

האם זה ריאלי? אם כן אתם חשובים שנוכל לעשות את זה? הייתם רותים לעשות את זה בעצמכם?
מה ההבדל בין זה שכל אחד יביא כסף מהבית שלו לבין גיוס משותף? (מעבר לזה שזה שוויון הזדמנויות, צדק חברתי למעשה, זה גם כיף מאוד כי עושים את זה ביחד ולא לבד)

3. פייר לא פייר:

מבקשים מכל החניכים לעמוד. על כל משפט שתגידו הם צריכים להגיע הכי גבוה לפי כמה שהם חושבים שזה פייר (אפשר גם לעלות על כיסאות או שולחנות) ולהגיע הכי נמוך לפי כמה שזה לא פייר.
*במידה והחניכים ממש עצלנים אפשר להגיד להם שירימו את היד ויפתחו את האצבעות שלהם בהתאם למידת הסכמתם- אגרוף= חוסר הסכמה מוחלט, יד פתוחה לגמרי הסכמה מלאה
במידה והחניכים בהתלהבות על המחאה החברתית, אפשר גם לקרוא למשחק "צדק חברתי" או "לא צדק חברתי"
משפטים:

  • המנכ"ל של קניון עזריאלי מרוויח פי 49 מזה שמנקה את השירותים של אותו קניון
  • מנהל המפעל של הקיבוץ ורפתן ברפת מרוויחים אותו דבר
  • במועדון אני משלם פעם בחודש גם אם אני בא רק פעם אחת
  • עשינו גיוס וקנינו שולחן סנוקר ( או כל דבר אחר למועדון), רמי, ילד שלא השתתף בגיוס, לא מפסיק לשחק בו
  • אסף מעדיף ללכת לעבוד לבד ושהכסף (\שעות) שהוא ירוויח ילכו אליו במקום להשתתף בגיוס משותף
  • אם עובדים בשביל לסבסד טיול אז הכסף מתחלק שווה בשווה בין כל מי שהיה בגיוס ולא בהכרח יותר למי שיותר צריך
  • על כסף שהרווחנו ביחד, נחליט ביחד

4. מבצע סבתא: מקרינים את הקטע מתוך מבצע סבתא

שואלים:

  • איך "השפיעו" הגיוסים בעבר על היחסים של השניים?
  • אילו רגשות הקטע יכול להעלות שקשורים בגיוסים?
  • זה מפחיד לצאת "פראייר"?
  • איך אפשר למנוע את ה"טינות" שעבדוה משותפת יכולה ליצור?
  • אם החניכים מדברים על זה שהקיבוץ מייצר פרזיטים אז אפשר להזכיר להם שיש גם בעיר אנשים שלא עובדים קשה ומקבלים המון כסף, קוראים להם בעלי הון וברוקרים, אבל לפחות בקיבוץ קוראים להם "פרזיטים" שזה שם גנאי ולא "מצליחנים" או "כאלה ששיחקו אותה".

5. סיכום: בכל קיבוץ (או ישוב) שהוא לא שיתופי לגמרי לגמרי יווצרו פערים, אנחנו מגיעים לכאן ממקומות שונים ביכולת של ההורים שלנו לממן הוצאות כמו של חופש. אפשרות אחת היא להגיד כל אחד לעצמו, מי שיש  לו הרבה כסף ייצא להרבה טיולים ופעילויות ומי שלא, לא. אבל ישנם עוד הרבה דרכים אחרות להגיב למציאות הזאת וכולן יוצאות מנקודת הנחה שאנחנו חברים אחד של השני, ורצים בטובתו אחד של השני.
במחאה הבנו שאנחנו יכולים להתאחד כדי להשיג מטרות, שיש כוח גדול מאוד ליחד, הלקח הזה נכון גם למועדון הנעורים

עזרי מולטימדיה:

נספחים להורדה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • אוקטובר 2018
    א ב ג ד ה ו ש
    « דצמ    
     123456
    78910111213
    14151617181920
    21222324252627
    28293031