יהדות וציונות

היהדות היא התרבות של עם ישראל  כפי שהתפתחה במשך שלושת אלפים שנים. בתרבות שלנו נוכל להבחין  בשלושה שלבים אם כי האבחנה ביניהם לא תמיד חדה ולא תמיד מוסכמת.  השלב הראשון הוא השלב המקראי (בית ראשון). השלב השני הוא התלמודי (בית שני וגלות פיזית).  השלב השלישי הוא תרבות עם ישראל בעידן המודרני.

העידן החדש (העידן המודרני) מהווה את השבר הגדול ביותר בהיסטוריה של כל העמים ושל המין האנושי בכלל. ראשיתו של השבר לפני 500  שנה (תקופת התחייה, הרנסנס) והוא התבטא בתמורה של השקפת עולם.  ההשקפה המסורתית הייתה כי קיימת  סמכות או מסורת נצחית, אלוהית או אחרת,  קובעת בטבע. בסמכות נציגיה עלי אדמות לקבוע דרך התנהלות האדם.  לעומתה, התפתחה הראייה כי הסמכות היא בידי האדם ובכוחו של האדם להשפיע על חוקי הטבע, חוקי החברה ועל  גורלו  האישי.  השקפה זו הבשילה במאה ה-17 ו-18, תקופת ההשכלה. תקופה זו הביאה למהפכה האמריקאית ולמהפכה הצרפתית.  שימו לב:  הרעיון של "תנועה"  שבה ניתן להניע קבוצות אדם ואף האנושות כולה ממצב קיים אל מצב מתוקן יותר הוא רעיון מודרני מובהק אשר שורשיו בתקופת ההשכלה.

ההשכלה העצימה בני אדם לפעול למען תיקון חברתי-כלכלי על סמך חזון שנקבע על ידם. עיקרון  הדמוקרטיה, במשמעותה הנוכחית של שלטון הרוב וזכויות יסוד לכולם, היה פרי תקופת ההשכלה.

התנועה הציונית על זרמיה השונים,  קמה כתנועה מודרנית כאחד מהתגובות של עם ישראל לאתגרי העידן החדש.  היא היוותה תגובה לאיומים על עם ישראל הן מבחוץ והן מבפנים.

הציונות המדינית: להתפוררות של החברה המסורתית עקב המהפכה התעשייתית ועקב המעבר מכפר לעיר, הייתה השפעה שלילית  במידות  שונות על הקהילות  היהודיות אשר ישבו בתוכה.

גורמים בתוך המדינה הלאומית יכלו לתלות את האשמה עבור התנאים החברתיים הקשים, ביהודים,  לדינמיקה זו  התווספה  עוינות דתית רבת שנים ליהודים. כך התפתחה האנטי-שמיות המודרנית. אנטי-שמיות זו ראתה ביהודים זרים ולזרא ללאומיותם הם. (יש לשים לב כי תהליך זה אשר פקד את אירופה במאה ה-19 הגיע אל ארצות ערב במחצית המאה ה-20 כאשר החברה המסורתית בארצות ערב התחילה להתפורר).

כתגובה למצב זה קמה הציונות המדינית מבית מדרשו של תיאודור הרצל. הרצל  חתר למדינה ליהודים – "ככל העמים", אך שאף שזו תהיה מדינת מופת למשפחת העמים.  כשלב ראשון, ב-1948 , הצליחה התנועה הציונית לכונן את מדינת ישראל.  כידוע, השלב השני, קיום מדינת היהודים בגבולות מוכרים ובטוחים עוד מאתנו והלאה.

הציונות התרבותית : אחד העם (1856 – 1927 ) קבע כי רק על ידי ריכוז מסה קריטית יהודית  בבית לאומי במולדתו ההיסטורית יוכל העם לחדש את תרבותו.  רק התחדשות זו תחסן את היהדות מפני התבוללות פיזית ותרבותית.

הציונות הסוציאליסטית : שכוונתה תנועת העבודה, היוותה את הזרם המרכזי שהוביל, את המדינה שבדרך לכונן את מדינת ישראל בפועל. כאשר התנועה הקיבוצית הייתה החלוץ שלפני המחנה במאבק להתיישבות, הגנה וקליטת עליה.

  • אוקטובר 2018
    א ב ג ד ה ו ש
    « דצמ    
     123456
    78910111213
    14151617181920
    21222324252627
    28293031